חופשה שנתית

כל עובד (שחלים עליו יחסי עובד-מעביד) זכאי לחופשה שנתית לפי חוק חופשה שנתית, תשי"א-1951.

לכמה ימי חופשה שנתית אני זכאי?

ימי החופשה השנתית נקבעים לפי הוותק של העובד במקום עבודתו.

ב- 4 השנים הראשונות – 14 יום לכל שנה.

בשנה החמישית – 16 יום.

בשנה השישית – 18 יום.

בשנה השביעית – 21 יום.

בשנה השמינית ואילך – יום נוסף לכל שנת עבודה עד לחופשה של 28 יום.

לעניין ניצול ימי החופש יש לשים לב:

מכיוון שהחוק קובע כי ניתן לכלול מנוחה שבועית אחת לכל 7 ימי חופשה הרי שיכולת הניצול בפועל של החופשה השנתית משתנה בין עובדים העובדים לפי שבוע עבודה של 6 ימים ועובדים העובדים לפי שבוע עבודה של 5 ימים בשבוע.

משכך הרי שלמעשה עובדים העובדים בשבוע עבודה של חמישה ימים בשבוע יוכלו לנצל:

ב- 4 השנים הראשונות – 12 יום לכל שנה.

בשנה החמישית – 10 יום.

בשנה השישית – 12 יום.

בשנה השביעית – 14 יום.

בשנה השמינית – 16 יום.

בשנה התשיעית – 17 יום.

בשנה העשירית – 18 יום.

בשנה האחד-עשר – 19 יום.

בשנה השני-עשר ואילך – 20 יום.

ועובדים העובדים בשבוע עבודה של שישה ימים בשבוע יוכלו לנצל:

ב- 4 השנים הראשונות – 12 יום לכל שנה.

בשנה החמישית – 14 יום.

בשנה השישית – 16 יום.

בשנה השביעית – 18 יום.

בשנה השמינית – 19 יום.

בשנה התשיעית – 20 יום.

בשנה העשירית – 21 יום.

בשנה האחד-עשר – 22 יום.

בשנה השני-עשר – 23 יום.

בשנה השלושה-עשר ואילך – 24 יום.

** חשוב לציין כי כמו בכל שאר חוקי המגן הרי שגם בעניין זה המעסיק רשאי להסכים עם העובד על חופשה שנתית גבוהה מזו הקבועה בחוק אך לא להפחית ממנה. במידה ונקבעת בין העובד והמעביד חופשה ארוכה מזו הקבועה בחוק לא יחולו עליה כל הכללים החלים על חופשה שנתית אלא אם הדבר צויין במפורש בהסכם.

אילו ימים לא נחשבים כימי חופשה:

המקרים הבאים לא יחשבו כימי חופש למרות שהעובד לא מגיע בהם לעבודתו. נפל אחד מהם במהלך חופשה- לא יספרו הימים כחלק מהחופשה.

• ימים בהם שירת העובד בשירות מילואים.
• ימי חג שלא עובדים בהם (על פי חוק, הסכם או נוהג במקום העבודה).
• חופשת לידה.
• ימי מחלה, פציעה או תאונה (בצירוף אישור רפואי).
• ימי אבל במשפחה.
• ימי שביתה או השבתה.
• ימי הודעה מוקדמת לפיטורים

כמה משלמים בזמן החופשה?

במהלך ימי החופש על המעביד לשלם לעובד את שכרו הרגיל. בעובד במשכורת חודשית ישולם כאילו עבד העובד בימים אלו. לעובד בשכר יומי/ שעות יחושב ממוצע השתכרותו וישולם לו לפי שכרו היומי הממוצע.

לצורך חישוב שכר העובד אין מחשבים שעות נוספות, שבתות וחגים שהעובד נוהג לעבוד.

במהלך החופשה לא משלמים רכיבי שכר התלויים בעבודה בפועל כגון נסיעות.

כאשר שכר העובד מורכב משכר + עמלות יש לחשב ממוצע של 3 החודשים הקודמים לחופשה (כולל העמלות) וזהו יהיה בסיס החישוב לתשלום ימי החופשה.

מי קובע את מועד החופשה? האם אפשר לאלץ אותי לצאת לחופשה "כפויה"?

בתי-הדין לעבודה הכירו בזכותו הבלעדית של המעביד לקבוע את מועד החופשה השנתית של העובד תוך המלצה שהדבר יעשה תוך התחשבות בצרכי העובד.

משכך הרי שהמעביד יכול באופן חד-צדדי לקבוע את מועד החופשה השנתית של העובד ואף לסרב לבקשתו לצאת לחופשה במועד מסוים ("חופשה כפויה") תוך ניצול חלק ואף כל ימי החופשה העומדים לזכות העובד.

על כל חופשה על המעביד להודיע לפחות 14 יום מראש (בחופשה של מעל 7 ימים).

למרות זאת עומדת לכל עובד זכות ליום חופש אחד לפי דרישתו ובלבד שיודיע עליו למעבידו 30 יום מראש.

החופשה השנתית כזכות שלא ניתן לפגוע בה:

החופשה השנתית הינה זכות קוגנטית – כלומר: העובד לא יכול לוותר על זכותו זו ואפילו אם חתם על ויתור על המגיעה לו או חלק מכך אין לחתימתו זו כל תוקף.

פיצול החופשה השנתית

החוק קובע כי העובד והמעביד יכולים להסכים על פיצול החופשה השנתית למספר מועדים ובתנאי שאחת החופשות תארך 7 ימים לפחות.

אמנם חלק מהמעבידים לא מקפידים על עניין זה ומאפשרים לעובד לפצל את חופשתו לחופשות קצרות של יום-יומיים כל אחת.

צבירת ימי חופש משנה לשנה

אלא אם הוסכם אחרת הרי שעובד אינו יכול לצבור ימי חופש. לעובד עומדת זכות, בהסכמת המעביד, לפי החוק לצבור עד 7 ימי חופשה לשימוש בשנתיים העוקבות.

כמובן שבהסכם העבודה הצדדים יכולים לקבוע יכולת צבירה גבוהה מזו.

פדיון ימי חופש:

פדיון ימי חופש (תשלום בגין ימי חופש שלא נוצלו) יכול להיעשות רק עם עזיבתו של העובד את מקום העבודה (עקב פיטורים או התפטרות) אלא אם הסכימו הן העובד והן והמעביד אחרת.

התיישנות

התיישנות על תביעות בגין חופשה (הזמן המכסימלי שעבר עד להגשת תביעה בעניין) הינה 3 שנים.