המקור הנורמטיבי (בחוק) של דיני הירושה בישראל
דיני הירושה בישראל מעוגנים בחוק הירושה.
כיצד יורשים בישראל – ירושה על-פי דין וירושה על-פי צוואה
סעיף 1 לחוק הירושה קובע כי: "במות אדם עובר עזבונו ליורשיו". סעיף 2 לחוק זה קובע כי: "היורשים הם יורשים על-פי דין או זוכים על-פי צוואה. הירושה היא על-פי דין זולת במידה שהיא על-פי צוואה".
מכאן ברור לנו כי במות אדם, ולפני חלוקת עזבונו (כל מה שהשאיר אחריו אדם, בין שיהיו אלה כספים בחשבון בנק, נכסים, רכוש אחר, זכויות עתידיות [זכויות יוצרים לדוגמה] ואף חובות), עלינו לבדוק באם השאיר אחריו צוואה. אם כן- הרי שעזבונו יחולק על-פי הוראות הצוואה; אם לא- הרי שעזבונו יחולק על פי הוראות החוק.
לפיכך, ההחלטה באם לערוך צוואה תלויה במידה רבה ברצונו של המוריש לגורל עזבונו לאחר לכתו. אם למוריש אין נכסים רבים או מסובכים, ואינו מעוניין להוריש פריטים מסוימים לאנשים מסוימים וההסדר שבחוק הירושה תואם לרצונו- הרי שאין טעם כי יערוך צוואה כלל.
צוואה נדרשת כאשר אדם רוצה לוודא כי יעשה ברכושו, לאחר לכתו, בדיוק כרצונו.
לעיתים מדובר באנשים בעלי נכסים רבים ומסובכים, לעיתים נערכת צוואה עקב בעיות במשפחה (או צפי להתעוררות בעיות לאחר פטירת המוריש), כאשר המוריש מעוניין לחלק את נכסיו באופן מסוים או כאשר קיימת אי-ודאות אצל המוריש לגבי גורל עזבונו לאחר מותו.
ירושה על-פי דין
הוראות חוק הירושה קובעות כי במות אדם יחולק עזבונו לקרוביו לפי סדר קירבתם אליו. מבלי להיכנס יתר על המידה באחוזים שיש לכל קרוב משפחה בירושה על-פי דין הרי שראשון במעלה הוא בן/בת-הזוג של המוריש (אשר לדוגמה מקבל במלאו את חלקו של המוריש בדירת המגורים שלהם, רכוש משק הבית, רכבם וכד'). אחריו מגיעים ילדיו של המוריש ואחריהם הוריו ואז הורי-הוריו (סביו וסבותיו). במקומו של כל יורש בדין מגיעים חליפיו (ילדיו). להבנה מלאה יותר של סדר ואחוזי הירושה ניתן לעיין בסעיפים 10-16 לחוק הירושה.
מיהו בן/ת-זוג?
לצורך ירושה על-פי דין בני-זוג הם כמובן אלו אשר נשואים כחוק. יש להדגיש כי גם בני-זוג פרודים (שלא התגרשו כדין) נחשבים כבני-זוג לעניין ירושה על-פי דין. החוק מכיר בבני-זוג גם כאשר הם ידועים-בציבור (כל עוד אין למוריש בן/ת-זוג אחר/ת להם הוא נשוי כדין). בשנת 2004 ניתן בביהמ"ש המחוזי בנצרת פסק-דין תקדימי אשר מכיר באפשרות ירושה על פי דין בין בני-זוג חד-מיניים . יש לשים לב- מדובר בפסק-דין של בית-משפט מחוזי ואין הוא מהווה תקדים מחייב למקרים עתידיים (אם כי יש להניח כי הוא מצביע על מגמה). עד אשר הדבר יגיע ויקבע סופית על ידי בית-המשפט העליון או בחקיקה מפורשת מומלץ לבני-זוג חד-מיניים לערוך צוואה באם הם מעוניינים להבטיח את זכויות בן/ת-זוגם לאחר לכתם.
באין לאדם כל יורש חוקי ובהיעדר צוואה יורשת המדינה את עזבונו.
למי ניתן להוריש?
ניתן להוריש כעיקרון לכל אדם, תאגיד או מטרה. הדרישה להעברת הירושה הינה שבזמן הירושה הנהנה מהירושה, או חליפו, יהיה בחיים (או ייוולד בתוך 10 חודשים מיום מות המוריש) וכי העברת הירושה תהיה בהתאם לדין (לא ניתן לדוגמה להתנות ירושה בתנייה בלתי-חוקית).
מי לא כשר לרשת?
החוק קובע שני סייגים אשר בהתקיימם לא יוכל אדם לרשת:
- מי שהורשע על שגרם במתכוון למותו של המוריש או שניסה לגרום למותו (לעניין זה, מי שהורשע כי ניסה לגרום למותו של המוריש, ולאחר מכן המוריש כתב צוואה הכוללת אותו, או הצהיר בכתב כי הוא מוחל לו [לעניין ירושה על-פי דין] ישוב ויהיה כשר לרשת את המוריש לאחר מותו).
- מי שהורשע על שהעלים או שהשמיד את צוואתו האחרונה של המוריש, או שזייף אותה, או שתבע על פי צוואה מזויפת.
- חשוב להדגיש כי אדם, או תאגיד, אשר נהנים כיורשים בדין או על-פי צוואה רשאים לוותר על זכותם זו כל עוד לא חולק העיזבון. יורש יכול להסתלק לטובת בן-זוגו, ילדו או אחיו של המוריש בלבד, מלבד זאת לא ניתן להתנות את ההסתלקות בכל תנאי שהוא.
יורש שהסתלק (שלא לטובת אחר) או שנמצא פסול מלרשת חלקו מתווסף לחלקים הבלתי מחולקים בירושה.
מה קורה כאשר המוריש משאיר אחריו חובות?
העיקרון הוא כי המוריש משאיר אחריו את כלל נכסיו- החיוביים והשליליים- קרי: המוריש מעביר לעיזבונו גם את חובותיו.
יורשי המוריש לא "יורשים" את חובותיו כמשמעם. במידה וקיימים חובות משתמשים בעיזבונו החיובי של המוריש על מנת לכסותם- אם כוסו החובות שארית העיזבון מחולקת ליורשים על-פי זכותם היחסית בעיזבון. אם העיזבון החיובי לא מספיק לכיסוי כל החובות נפתח למעשה הליך של פשיטת-רגל של העיזבון ובסופו מחולק כל העיזבון החיובי לנושים על פי חלקם היחסי וזכויותיהם, יורשי הנפטר, במרבית המקרים למעט הנדירים ביותר, לא יידרשו לכסות חובות שהיו בלעדיים של המוריש.
חובות המוריש
כעיקרון, חובות המוריש צריכים להיות משולמים מתוך העיזבון לפני חלוקתם. עד לחלוקת העיזבון היורשים אינם חייבים אלא בחלקם בעיזבון. במרבית המקרים גם לאחר חלוקת העיזבון הכלל הוא כי "אחריות כדי מה שקיבל", קרי: כל יורש יכול להיות חייב עד לגובה מה שזכה בו.
המקרה שבו היורשים יהיו חייבים כדי כל שויו של העיזבון הוא כאשר לא זומנו הנושים הידועים ולא סולקו החובות הידועים לפני חלוקת העיזבון. במקרה שכזה יהיה כל יורש חייב בכל החוב עד לסכום כל העיזבון (אלא אם יצליח להוכיח כי לא ידע על החוב בזמן החלוקה ואז יהיה חייב עד מה שקיבל מהעיזבון).
מקרה מיוחד אחר הוא כאשר היורש העלים מנכסי העיזבון או העלים את קיומו של חוב או הכשיל את סילוקו – במקרה זה יורש זה יהיה חייב היורש בכל החוב עד לסכום העיזבון הכולל.
לעניין זה, במצב הרגיל של חובות לנושים יהיו כל הזוכים חייבים על פי זכותם היחסית בעיזבון.
מה קורה כאשר קיימים למוריש נכסים שאינם מופיעים בצוואתו?
כעיקרון כל נכסיו של המוריש שאינם כלולים בצוואה מכונסים יחדיו ושוויים מחולק לכלל היורשים על פי חלקם היחסי בירושה.
ירושה על פי צוואה
מי יכול לערוך צוואה?
צוואה יכול לערוך כל אדם שאיננו פסול-דין. ההגדרה המשפטית "פסול-דין" בישראל כוללת כל קטין (מתחת לגיל 18 ובהקשר של צוואות- אין אף סייג המאפשר לקטין לערוך צוואה) או בגיר שכשרותו המשפטית נפסלה. כשרות משפטית יכולה להיפסל (או לא להינתן מראש) כאשר "מחמת מחלת נפש או ליקוי בשכלו אינו מסוגל לדאוג לענייניו". יש להבין כי במצב המשפטי כיום די שבית-המשפט ישתכנע שיש לראות במוריש כפסול דין בזמן עריכת הצוואה בכדי לפסול את הצוואה גם אם נעשתה בגמירות דעת ובהגיון נראה לעין. עם זאת, צוואה שנערכה על-ידי פסול-דין טרם הכרזתו כפסול דין כשרה לכל עניין ודבר. לעומת זאת צוואה שנערכה על-ידי פסול דין לא תתקבל לעולם גם אם לאחר עריכתה תבוטל ההכרזה על היות המוריש פסול-דין ואפילו אם הסיבה לביטול הינה שלא היה מקום מלכתחילה להכריז על המוריש כפסול-דין.
תנאי נוסף הוא כי למוריש היה את הכושר להבחין בטיבה של הצוואה. במצב זה אין טוענים לפסול בעצם המוריש אלא לפסול במצבו של המוריש אשר שלל ממנו את הבנת ההליך או גמירות דעת לגבי המוריש בצוואתו. הזמן הקובע לבחינה זו הוא מועד עריכת הצוואה. אם בעזרת חוות-דעת מומחים רפואיים ופסיכיאטריים יוכיח הטוען כגד הצוואה כי המוריש היה חסר הכושר להבחין בטיבה של הצוואה הרי שהצוואה תיפסל על-ידי בית-המשפט. דגש זה הינו חשוב במיוחד כאשר נערכת צוואה על-ידי אדם מבוגר ו/או חולה במחלה שיש בה להשפיע על הכושר החשיבתי (לדוגמה מחלות זיקנה שונות כגון: סניליות, סקלרוזה, אלצהיימר ועוד). שימו לב: יכול ובמקרים כאלו של מחלות זיקנה עשויים צדדים המעוניינים בביטול הצוואה לטעון, ולהביא הוכחות לעצם כשרותו המשפטית של המוריש לערוך צוואה לאור מחלות שונות או מצב נפשי/ שכלי מסוים.
מה ניתן לצוות?
תנאים מותרים בצוואה
- המוריש רשאי להתנות תנאים בצוואתו כל עוד התנאים הינם חוקיים. לדוגמה: הוא יכול לצוות להעביר נכס או זכות לאדם מסויים, לתאגיד או לעמותה. לצוות על יורש חלופי במידה והיורש הראשון מת, נפסל או הסתלק מהירושה יורש הבא במקום יורש אחר, במצב זה נקבע יורש בעל זכות עדיפה, אם יורש זה יוותר על זכותו או יהיה מנוע [אם במותו או על פי חוק] מלרשת את המוריש יעמוד יורש אחר המנוי בצוואה ולא חליפיו של היורש הראשון. ניתן גם להתנות כי יהיה יורש שייהנה מהירושה לזמן קצוב או למשך חייו ולאחר מכן תעבור הירושה ליורש או יורשים אחרים ולא ליורשיו של היורש הראשון. המוריש רשאי לצוות כי נכס או זכות יעברו לאדם מסויים רק בהתקיים תנאי עתידי (לדוגמה: לאחר שיגיע לגיל מסויים, יבצע מעשה מסויים וכד') ויכול לצוות כי אדם מסויים ייהנה, מנכס או זכות, עד להתקיים תנאי מסויים ואז יעבור הנכס לאחר וכד'. המוריש יכול לצוות את עיזבונו גם באחוזים ולא חייב לפרט את נכסיו. למעשה המוריש רשאי לצוות כל הוראה חוקית בעיזבונו.
- יש לשים לב – צוואה חייבת לכלול הענקה של רכוש- לא ניתן לנסח צוואה אשר רק שוללת את זכותו של פלוני. לדוגמה: אם רצון אדם שאחד מיורשיו על-פי דין לא יהיה זכאי לרשת אותו הוא לא יוכל לנסח צוואה אשר מכריזה רק על זאת. יהיה עליו לנסח צוואה אשר מעניקה את רכושו ליורשיו כרצונו. אך כנראה שלא די בזאת. צוואה אשר תכלול רק את היורשים בדין והוראה לשלול את זכותו של יורש בדין אחר כנראה שלא תעמוד במבחן בית-המשפט. נראה שעל מנת לשלול את זכותו של יורש מסוים על פי דין יש לכלול הוראה ספציפית ומפורשת על כך ולא די באי-הכללת שמו בצוואה.
לשם כך: הרי שאם רצון אדם להוריש את רכושו לכלל יורשיו על-פי דין מלבד אחד מהם (או יותר) הרי שיהיה עליו לערוך צוואה מפורטת אשר מחלקת במפורש את עזבונו ליורשיו על-פי רצונו וכוללת סעיף חד-משמעי לפיו הוא שולל את זכותו של אותו יורש מכל זכות בעיזבונו.
צוואות משותפות או צוואות הדדיות
לפעמים מעוניינים בני זוג לערוך צוואות הדדיות אשר בבסיסו של עניין הינן צוואות אשר מחולקות לשני שלבים: בשלב הראשון מוריש הנפטר ראשון לבן/ת הזוג את כל עזבונו. בשלב השני מצופה בן/ת הזוג להוריש את כל עזבונו/ה (הכולל כזכור את עיזבון הנפטר ראשון) על-פי המוסכם ביניהם.
במאמר מוסגר יאמר כי סוגיית הצוואות ההדדיות הינה סבוכה וככל שרצון המורישים מסובך יותר כך סיכויי הצוואה השנייה להיפסל גבוהים יותר. אולם כאשר מדובר בצוואות הדדיות "פשוטות" אשר משקפות את רצון שני הצדדים ולא צפויות להתנגדויות מכיוון צדדים אחרים הרי שמדובר במנגנון מוכר ומקובל.
כיצד עורכים צוואה?
צוואה, על פי החוק, ניתן לערוך באחת מ-4 דרכים בלבד: בכתב-יד, בעדים, בפני רשות או בעל-פה. החוק לא מכיר בכל צוואה שנערכת באופן אחר ויש לשים לכך לב. זאת ועוד, הרי שצוואה בעל-פה שמורה למקרים מיוחדים בלבד.
כללים עקרוניים לכל צוואה
- כל צוואה חייבת בתאריך. עניין זה חשוב ומרכזי משתי סיבות עיקריות: קביעת כושרו המשפטי של המוריש לצוות וכתיבת מועדה של הצוואה, באם ישנה יותר מצוואה אחת (קביעת המאוחרת בזמן שכן היא זו הגוברת).
- כל צוואה, למעט כמובן צוואה בעל-פה, ניתן להפקיד בבית-המשפט. אין צורך להפקידה על מנת לתת לה תוקף אולם ישנם יתרונות, וחסרונות, בהפקדתה בבית-המשפט דבר שמפורט בהמשך וכדאי לשקול.
- ככלל, אדם שהיה מעורב בעריכת הצוואה לא יוכל ליהנות ממנה. משמע, אדם שערך את הצוואה, השפיע השפעה פעילה על המוריש בה, היה עד לצוואה, סייע בעריכתה וכד' לא יוכל להיות נהנה מהצוואה. מכיוון שכך ההמלצה הכללית היא תמיד שכל אדם שסבור שהוא עשוי להיות נהנה מצוואה מסויימת ידיר את רגליו מהליך עריכת הצוואה.
צוואה בכתב-יד
כל אדם יכול לערוך לעצמו את צוואתו באופן פרטי ללא הסתייעות בגורם חיצוני כלשהו כאשר נדרש כי כל הצוואה תיכתב בכתב ידו ועל ידו (צוואה שהוכתבה ונכתבה בכתב-יד של אחר איננה עונה להגדרה זו!). חובה לציין, באופן ברור, בגוף הצוואה את תאריך עריכתה ועליה להיות חתומה בחתימת המוריש. ראוי לציין כי רבים סבורים כי צוואה בכתב-יד אשר לא הופקדה בבית-משפט (או אצל עו"ד) הינה הצוואה "החלשה" ביותר- קרי, קל ביותר "לתקוף" אותה בבית-משפט לאחר מות המוריש ולהביא לביטולה.
שימו לב: דרישת הכתב בצוואה מסוג זה הינה הכרחית כיום בישראל- בתי-המשפט טרם הכירו בצוואה אשר הוקלטה או צולמה בוידיאו כצוואה לכל עניין ודבר ורואים באמצעי האלקטרוני (על אף שהוא הוכחה אף טובה מכתב לרצונו וזהותו של המוריש) כחיזוק לצוואה כתובה בלבד.
צוואה בפני עדים
כל צוואה שאיננה בכתב-ידו של המוריש, אינה צוואה בפני רשות או צוואה בעל-פה דרושה אישור 2 עדים אשר נכחו בעת חתימת הצוואה והצהרת המוריש.
דרישה זו הינה דרישה פורמאלית מוגברת ויש להקפיד עליה. בניגוד לצוואה הנעשית בכתב-יד הרי שכאן על המוריש להצהיר בפני עדיו כי זוהי צוואתו וכי הוא חותם עליה לאחר שהבין את השלכותיה וכי הוא עושה זאת מרצונו החופשי. כמו כן על העדים לחתום כי המוריש הצהיר כך בפניהם והם עדיו. הצהרת המוריש וחתימת העדים צריכה להיות באותו המעמד (לא ניתן לדוגמה לאשר צוואה טלפונית, לאשר כל עד בנפרד או כל דבר אחר). חשיבות פורמאלית זו הינה מכרעת ודי באי עמידה בכללים בכדי להביא לביטול הצוואה.
מי יכולים להיות עדים?
עדים חייבים להיות כשירים על-פי דין- קרי: קטינים ופסולי דין אינם יכולים לשמש כעדים. זאת ועוד, נהנים מצוואה ובני זוגם, האחראים לעריכתה או בעלי השפעה על עריכתה אינם יכולים לשמש כעדים.
צוואה בפני רשות
ניתן לצוות, בין בעל-פה ובין במסמך, בפני רשות של המדינה. במושג "רשות" הכוונה הינה לשופט או רשם של בית-משפט (לעניין זה נוטריון הינו במעמד שופט או רשם וניתן לצוות בפניו) או חבר בית-דין דתי לפי הדין האישי של המוריש (בית-דין רבני ליהודים, בין-דין שרעי למוסלמים וכן הלאה).
חשוב לציין כי צריך להיות זה המוריש שמופיע בפני הרשות. אם הוא מוריש בעל-פה, דבריו יירשמו על ידי הרשות ולאחר שיסיים את ציוויו יוקראו לו דבריו ויאושרו על-ידיו. לאחר שיאשר אותם תאשר הרשות כי צוו בפניה. בצוואה בפני רשות המוריש לא חייב לחתום על צוואתו ודי בחתימת הרשות.
יש לציין כי כאשר המוריש לא דובר עברית, או מוריש בשפה שאיננה דורשת תרגום בבית-המשפט, חשוב כי יצוין במפורש בצוואה כפי שנרשמה על ידי הרשות כי מדובר בתרגום.
צוואה בעל-פה
זוהי הצוואה המיוחדת ביותר והיא שמורה למצבי "כמעט מוות" בלבד. צוואה בעל-פה יכולה להינתן על-ידי מי שעומד למות או מי שרואה את עצמו כעומד למות. אם לא מדובר בסכנת חיים מיידית אובייקטיבית אלא במי שראה את עצמו כעומד למות נדרשת הצוואה לעמוד בשני מבחנים: אובייקטיבי וסובייקטיבי. האובייקטיבי: שהמוריש אכן יעמוד בפני סכנת חיים והסובייקטיבית: כי למוריש תהיה מודעות או תחושה לעניין סכנה זו. משמעות כלל זה הינה שהצוואה צריכה להינתן בשעה שהמוריש "חש את מותו מתקרב" ואין די בכך שמסר הוראות לצוואה בעל-פה ועד שנערכה נפטר מן העולם.
צוואה זו הינה הצוואה הפחות פורמאלית מכל שאר הצוואות והקשה ביותר להוכחה. מכיוון שכך קבועים בחוק כללים פורמאליים נוקשים לצוואות בעל-פה:
- צוואה בעל-פה צריכה להיעשות בפני 2 עדים הדוברים את שפת המוריש בה הוא מוסר את צוואתו.
- העדים צריכים לערוך, סמוך לאחר שמיעת הצוואה, רישום בדרך של זיכרון-דברים של צוואת המוריש ולחתום עליה.
- על העדים לציין את תאריך (ועל אף שאין דרישה בחוק מומלץ שיציינו גם את נסיבות) מתן הצוואה על-ידי המוריש.
- על העדים להפקיד את הצוואה בבית-המשפט בהקדם האפשרי- קרי, בהזדמנות הראשונה שיש להם.
- ניתן לצלם את האירוע בווידיאו, העדים יחתמו על הקלטת (או מסמך המצורף לה) כנדרש בזיכרון-הדברים ולהפקיד את הקלטת בבית-המשפט.
הקלטת צוואה או צילומה בווידיאו
כעיקרון, צוואה אשר הונצחה בווידיאו או בקלטת שמע איננה נחשבת לצוואה קבילה ועל אף הוודאות הרבה יותר שיש באופן זה, על צוואה בכתב-יד לדוגמה, בית המשפט בישראל טרם קיבל כלי זה ככלי קביל לציווי רצון הנפטר. אולם, לצילום הליך החתימה על הצוואה יכול להיות יתרון עצום ובמיוחד כאשר ישנה סבירות כי הליך עריכת הצוואה יגיע לפני בית-המשפט. כבר ב-1997 קבעה השופטת בייניש כי: "אין לראות כל פסול בכך שעורך-דין המחתים מוריש של צוואה רואה לנכון לתעד ולהנציח את המעמד, ויתכן כי יש להמליץ על פרקטיקה זו של הקלטה ואף הנצחה חזותית באמצעות וידאו. האמצעים הטכנולוגיים המתקדמים העומדים לרשותנו יכולים להקל במידה רבה על דרכי ההוכחה ולהפוך את ההתדיינויות הממושכות והסבכות הכרוכות בהוכחת מעמד החתימה".
הפקדת צוואה
מי שערך צוואה בכתב-יד או בעדים רשאי להפקידה אצל הרשם לענייניי ירושה.
מה משמעות הפקדת הצוואה?
צוואה שהופקדה כאמור תישמר בבית-המשפט עד לפטירתו של המוריש ותיפתח, לאחר מותו, על-ידי בית-המשפט. להפקדת צוואה ישנם יתרונות רבים ושני הבולטים ביותר הינם: וודאות כי הצוואה תיפתח לאחר מות המוריש. אין צורך לסמוך על כך שמישהו יידע כי נערכה צוואה והיכן היא מופקדת. לאחת פטירת המוריש מקבל על-כך בית-המשפט הודעה ואפילו אם הצדדים לא היו מודעים לצוואה המופקדת הרי שהזוכים מקבלים הודעה על קיום הצוואה כאשר מוגשת בקשה לירושה על-פי דין.
צוואה שהופקדה ונשמרה בפיקדון לפי סעיף זה עד מותו של המוריש תהיה ראיה לכאורה שהאדם הנקוב בה כמוריש עשה את הצוואה ושנעשתה לכל המאוחר ביום ההפקדה.
כמובן שגם כאשר הופקדה צוואה כאמור רשאי המוריש להפקיד צוואה מאוחרת יותר או לקבלה בחזרה (למעשה לבטלה).
פגמים בצוואה
כעיקרון סעיף 25 לחוק קובע כי גם במידה וקיימים פגמים או חוסרים בצוואה רשאי בית-המשפט לקיימה אם השתכנע באמיתותה. קרי: בהתקיים פגם או חסר, מהותי או צורני, יהיה על המבקשים לקיים את הצוואה להוכיח את אמיתותה וכן כי יש לקיימה על אף הפגמים או החסרים. עם זאת, פגמים וחסרים עלולים להביא פעמים רבות, ובמיוחד כאשר אדם מעלה התנגדות לקיום הצוואה, לפסילת הצוואה, כולה או חלקה. מסיבה זו חשוב מאוד לשים לב לדרישות המהותיות לדרישות הצורניות שבכל סוג של צוואה.
פגמים מהותיים
ישנן הוראות שלא ניתן לכלול בצוואה ומשנכללו לא ניתן יהיה לתבוע את אכיפתם. כעיקרון לא ניתן לכלול בצוואה אף הוראה העומדת בניגוד לחוק או למוסר. זהו כלל עקרוני והוראה שכזו תיפסל על-ידי בית-המשפט תמיד. הצוואה לא יכולה לכלול התחייבות לערוך, לבטל או לשנות צוואה או להימנע מלעשות כן. צוואה שלא ניתן להבין ממנה את כוונת המוריש או את זהות הזוכה – כמוה כבטלה.
פגמים צורניים
כעיקרון יש להקפיד הקפדה יתירה על כל ההוראות הצורניות (תאריך,חתימה, כתב וכד') כלשונן. יש לשים לב כי אם נפלה טעות סופר שניתן להבין את כוונת המוריש בבירור- יכול בית-המשפט לתקן את הטעות.
מה קורה כאשר זוכה נפטר לפני המוריש (אך הצוואה לא עודכנה)
כאשר זוכה נפטר יורשים אותו חליפיו (אלא אם קבע המוריש יורש חלופי). אם אין לו ילדים או שהזוכה נפסל או הסתלק מהירושה הוראת הצוואה מתבטלת וחלקו מוכנס לכלל הצוואה הבלתי-מוריש ומחולק בין שאר היורשים על-פי זכותם היחסית.
