לאחר שבית המשפט יקבע כי אכן התנהגות הרופא ו/או המוסד הרפואי מהווה התרשלות, יפנה בית המשפט לדון בשאלת הנזק ובהתאם, הפיצוי לו זכאי הניזוק בגין נזקיו.
שיעור הפיצויים נקבע על פי ראשי נזק המתחלקים ל-"נזק ממוני" ו"נזק שאינו ממוני":
במסגרת ראש נזק ממוני יוכל הניזוק לתבוע נזקים כגון: הפסד השתכרות בעבר ובעתיד – שלו ושל בני משפחתו, הפסדי פנסיה ותנאים סוציאלים, עזרה וסיעוד צד שלישי לו נזקק ויזדקק הניזוק בעבר ובעתי, עלויות לצרכי ניידות, הוצאות נסיעה לטיפולים ובדיקות, עליוית דיור והתאמות לצרכיו החדשים, הוצאות בגין בדיקות רפואיות, תרופות וציוד רפואי.
מעבר לנזקים הממוניים המפורטים לעיל, בסמכות בית המשפט לפסוק לניזוק אף פיצוי בגין נזק לא ממוני. בראש נזק זה נכללים כאב וסבל אשר נגרמו לניזוק ואף אובדן הנאות החיים. במקרים בהם מדובר ברשלנות רבתי, בית המשפט מטיל על הנתבע אף פיצויים עונשיים.
את הנזק נהוג לחלק לנזק מיוחד – כלל הנזקים אשר התגבשו עד למועד מתן פסק הדין ויש עליו ראיות; נזק כללי – כלל הנזקים העתידיים הצפויים ממועד פסק הדין ואילך. במסגרת זו נכללים הן הנזק הממוני המוכח כגון הפסדי השתכרות בעתיד, עזרת צד ג’ בעתיד, הוצאות רפואיות בעתיד וכד’, וכן הנזקים הלא ממוניים (כאב וסבל) הכוללים גם זיקה לפרטי נזק אחרים כגון, שיפור או החמרה אפשריים במצב הניזוק בעתיד, חומרת הפגיעה ותוצאותיה, אובדן סיכוי הניזוק להינשא ולהקים משפחה כתוצאה מהנזק שנגרם לו, קיצור תוחלת החיים של הניזוק, תגובות נפשיות למיניהן וכיוצ"ב .
יובהר, הגשת תביעה לבית המשפט בגין רשלנות רפואית אינה פוגעת בזכויות התובע על פי חוק הביטוח הלאומי, חוק ביטוח בריאות ממלכתי וחוק הנכים (תגמולים ושיקום). זכותו של ניזוק להגיש תביעה על פי החוקים הנ"ל מתגבשת בהתאם לשיעור הפגיעה והנזק. עם זאת, בתום הדיון בתביעת הרשלנות, בית המשפט ינכה מכל סכום שייפסק לניזוק, כל סכום שקיבל התובע ו/או עתיד לקבל מהמוסד לביטוח לאומי.
