חוק איסור לשון הרע התשכ"ה-1965 אף הוא חוק נזיקי אשר במסגרתו מתבקש בית המשפט לאזן בין האינטרס של חופש הביטוי אשר זכה להגנה חוקתית במסגרת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ובין האינטרס של הגנה על שמו הטוב של אדם.
לפי חוק זה אדם אשר שמו הטוב נפגע בשל התנהגותו של אחר זכאי לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לו.
בהתאם לסעיף הפרשנות בחוק, לשון הרע היא דבר אשר פרסומו עלול להשפיל אדם או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג בעיני הבריות; לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו, לפגוע במשרתו של אדם בעסקו, במשלח ידו או במקצועו; לבזותו בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו או נטייתו המינית.
פרסום לשון הרע לפי החוק יכול שיהא בעל פה, בכתב או בדפוס לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר.
על מנת שהפרסום יהא כזה אשר יקים עילה לתביעה, להיות מיועד לאדם נוסף מלבד הנפגע ואף הגיע לאדם נוסף מלבד הנפגע.
החוק קובע כי פרסום לשון הרע לשני אנשים או יותר מלבד הניזוק, הינה עבירה פלילית אשר העונש הקבוע בצידה הינו שנת מאסר. לרשות הנפגע עומדות שתי האפשרויות גם יחד, הנפגע יכול להגיש קובלנה פלילית אשר מתנהלת כתיק פלילי בבית המשפט ויכול הוא במקביל להגיש תביעה אזרחית לקבלת פיצוי בגין נזקיו.
בבוא בית המשפט לבחון האם הפרסום מהווה לשון הרע על פי הגדרות החוק, הוא בוחן את הפרסום בעיניו של "האדם הסביר" כיצד הוא מתייחס לפרסום העומד בבסיס התובענה וכן לעיתים אף בעיני הקבוצה אליה משתייך הניזוק. לא כל אמירה שלילית יש בה בכדי לבסס תביעה בעוולה של לשון הרע רק בשל היותה אמירה שלילית ועל מנת לזכות בפיצוי על האמירה להיות בעלת פוטנציאל פגיעה. באופן דומה, פרסום המנוסח באופן "יפה" ומסוגנן אם יש בהן את פוטנציאל הפגיעה הדרוש עשויות אף הן לחייב את המפרסם בפיצוי התובע בלשון הרע.
נוכח העובדה שלעיתים לא ניתן לכמת את הנזקים אשר נגרמים בעקבות פגיעה בשמו הטוב של אדם, המחוקק קבע כי בית המשפט יוכל לפסוק פיצויים עד לסך של 50,000 ₪ ללא הוכחת נזק; ואם פרסום לשון הרע נעשה מתוך כוונה לפגוע, מוסמך בית המשפט לפסוק עד סך של 100,000 ₪ ללא הוכחת נזק.
במסגרת השיקולים ששוקל בית המשפט בטרם יפסוק את שיעור הפיצויים לניזוק ניתן משקל לסוג האמירה/הפרסום, תפוצתו, נכונות המפרסם להתנצל ולחזור בו מהפרסום וכדומה.
בחוק נקבעו הגנות שונות למי שמפרסם דברים אשר יש בהם כדי להוות לשון הרע, אשר בנסיבות התקיימותן, לא תוטל אחריות אזרחית או פלילית על המפרסם. כמו כן, החוק מוציא מתחולתו פרסומים מסוימים אשר אינם מהווים עילה לתביעה אזרחית או פלילית לפי החוק.
בכל מקרה בטרם יעשה כל מעשה, לפנות לעורך דין המומחה בתחום הנזיקין על מנת לשקול האם יש עילה להגשת תביעה לפי חוק איסור לשון הרע ולא לנקוט מעשים באופן עצמאי שכן, אלה עלולים להכשיל תביעה עתידית לבית המשפט.
