תביעה בגין רשלנות רפואית הינה תביעה מורכבת הדורשת התמחות וידע רב בתחום ספציפי זה. לפיכך, מומלץ מאוד שלא לנסות ולטפל בעניין באופן עצמאי וכל אימת שקם חשש לקיומה של רשלנות רפואית, בטרם ייעשה כל מעשה, יש לפנות לעורך דין המתמחה בתחום הרשלנות הרפואית, שכן לעיתים הנפגע בתמימותו סבור כי פניה אל הגורם המזיק תפתור את הבעיה. ואולם, כל פניה שכזו ובעיקר פניה הנעשית בכתב, עלולה לגרום נזק לתביעה עתידית שתוגש בגין המעשה הרשלני. כמו כן יש בכך כדי למנוע בזבוז כספים ומשאבים אשר היו נחסכים אילו היה הנפגע פועל באמצעות עורך דין.
בכל תביעת רשלנות רפואית, על מנת שניתן יהיה להעריך האם יש מקום לעתור לבית המשפט בתביעה בעילה של רשלנות רפואית כדאי ורצוי לאסוף את כל המסמכים הנוגעים למקרה ולפנות באמצעות עוה"ד המטפל למומחה באמצעות מכתב המפרט את כל עובדות המקרה ובו יתבקש המומחה להעריך האם לדעתו התקיימה רשלנות רפואית והערכתו ביחס לקיומו של נזק והיקפו. יצויין כי אף בדיקה זו של המומחה כרוכה בתשלום.
יצויין, כי על פי החוק, מוסד רפואי המחזיק ברשומה רפואית חייב לאפשר למטופל (או עו"ד מטעמו באמצעות כתב ויתור סודיות), לצלם את תיקו הרפואי. בהתאם להוראות חוק זכויות החולה, אי המצאת התיעוד הרפואי כנדרש, מהווה אף עבירה פלילית.
אובדן התיק הרפואי ו/או העדר מסמכים חשובים אינם גוזרים מוות על תביעת רשלנות רפואית. יתר על כן, נוכח חובת הרופאים ו/או המוסדות הרפואיים לקיים רישום ותיעוד מלא הקשור בטיפול הרפואי שניתן למטופל, הן בפסיקת בתי המשפט והן בחוק זכויות החולה, במקרים בהם לא קיים המוסד הרפואי ו/או הרופא את חובתו, עשוי הדבר לסייע בידי התובע בתביעת רשלנות, שכן במקרים בהם מטופל ניזוק במהלך קבלת טיפול רפואי וקיים חשש לקיומה של רשלנות, בהעדרו של התיק הרפואי ו/או מסמכים רפואיים חשובים הקשורים בטיפול שניתן לו, עובר הנטל ההוכחה ולעיתים אף נטל השכנוע אל כתפי הנתבע בתביעת רשלנות רפואית להוכיח כי לא התקיימה כזו. סיטואציה כזו תקל מאוד על התובע לזכות בתביעה בגין רשלנות רפואית. הרציונל הוא שלתובע נגרם נזק ראייתי – דהיינו, כי נשללה האפשרות מן התובע להוכיח תביעתו וזאת שלא באשמתו. נזק כזה עשוי לזכות את התובע בפיצוי.
זאת ועוד, בהעדרם של מסמכים רפואיים וקיומה של מחלוקת עובדתית בין התובע (הניזוק) ובין הנתבע (הרופא) בתי המשפט נוטים יותר לקבל את גרסת התובע, זאת מן הטעם שסביר יותר שהתובע, המטופל, יזכור באופן ברור יותר את הפרטים העובדתיים הקשורים באופן טיפולו מאשר הרופא אשר מטפל באלפי חולים וקיים ספק באשר ליכולתו לזכור את העובדות במדויק בכל מקרה ומקרה בו טיפל.
בהתאם לתשובה שתתקבל מהמומחה יעריך עוה"ד את סיכויי התביעה ושוויה. הסמכות לדון בתביעת רשלנות רפואית נתונה לבית המשפט השלום או בית המשפט המחוזי בהתאם לשווי התביעה (בית המשפט השלום דן בתביעות עד 2.5 מליון ₪. כל תביעה המוערכת מעל לסכום זה תוגש לבית המשפט המחוזי ולו הסמכות לפסוק כל סכום ללא הגבלה. יצויין כי סכום האגרה לצורך הגשת התביעה גבוהה בבית משפט המחוזי מזו הנגבית בבית משפט השלום.
על המגיש תביעה בעילה של רשלנות רפואית להיות מוכן לכך כי יאלץ לוותר על זכותו לסודיות רפואית. בעצם הגשת התביעה לבית המשפט מביע הניזוק, התובע, את הסכמתו לעמוד לבדיקה רפואית מטעם הנתבע/ים ולצורך כך עליו למסור כתב ויתור על סודיות רפואית אשר יאפשר לצד שכנגד גישה לתיקו הרפואי של התובע ולבקש מן התובע לעמוד לבדיקה רפואית אצל מומחה מטעמם. כמו כן יש להיערך לאפשרות כי הנתבע/ים יפעילו חוקרים פרטיים על מנת לנסות ולגלות טענות שקריות בתביעה. פעולה זו על אף פגיעתה בפרטיות הוכרה על ידי בתי המשפט כלגיטימית לצורך ניהול ההליך וחקר האמת.
באשר לשכר טרחתו של עורך הדין – שכר טרחתו של עורך הדין מחושב בד"כ באחוזים מהסכום שייפסק לניזוק בין באמצעות פסק דין ובין באמצעות פשרה עם הנתבע. אין הוראה מחייבת לגבי גובה האחוזים שישולמו בגין שכר טרחת עורך הדין והדבר נתון להסכמה שבין עוה"ד והלקוח. עם זאת בד"כ טווח האחוזים נע בין 15% ל-30% בהתאם לשלב בו מסתיים הטיפול בתביעה. עיקר העלויות בתביעת רשלנות רפואית מקורן בהכנת חוות דעת מומחה והוצאות נלוות להגשת כתב התביעה כגון אגרת בית המשפט.
משך הטיפול בתביעה בגין רשלנות רפואית אינו קבוע והוא משתנה מתיק לתיק בהתאם לנסיבות ומורכבות התיק כמו גם לבית המשפט אליו מוגשת התביעה. בממוצע תביעה בגין רשלנות רפואית נמשכת משנתיים ועד ארבע שנים ויותר.