דיני משפחה – גירושין

0
425
דיני משפחה - גירושין

קיים שוני בין דיני המשפחה לעומת ענפי משפט אחרים וקיים שוני בגישה הנדרשת משופטים ועורכי דין העוסקים בתחום זה.

דיני המשפחה הינם מתחומי המשפט הרגישים והמורכבים ביותר. הרגישות, מקורה בעובדה כי בדיני המשפחה חותך השופט גורלות וכן כי תחום משפטי זה הינו בעל השלכות עצומות על כל התא המשפחתי ועל המשך חייהם של היחידים בו. המורכבות, מקורה בכך שבמדינתנו קיימות שתי מערכות של בתי משפט שלהן מסורה סמכות מקבילה לדון בעניינים מסוימים. בתי משפט אלו הינם בתי המשפט לענייני משפחה ובתי הדין הרבניים.

ישנם עניינים המסורים להכרעתו הבלעדית של בית הדין הרבני (למשל, ענייני נישואין וגירושין של בני זוג יהודים); ישנם עניינים, אשר בהעדר הסכמת שני בני הזוג, אינם בסמכות בית הדין הרבני ועל כן מסורים להכרעתו הבלעדית של בית המשפט לענייני משפחה (למשל, מזונות ילדים שלא במסגרת תביעת גירושין); וישנם עניינים המצויים בסמכותם המקבילה הן של בית הדין הרבני והן של בית המשפט לענייני משפחה (עניינים הכרוכים בגירושין כגון מזונות, חלוקת רכוש).

תופעת "מירוץ הסמכויות"

תביעת גירושין מוגשת תמיד לבית הדין הרבני לו הסמכות הייחודית לדון בה. לבית המשפט לענייני משפחה אין אפשרות ואין סמכות לדון בה. יחד עם זאת, בתביעת הגירושין, לרוב, כרוכים עניינים שונים כגון תביעת מזונות, תביעות חלוקת רכוש, תביעה להחזקת ילדים ולהסדרי ראייה וכו'. במקרים רבים, שתי הערכאות (הן בית הדין הרבני והן בית המשפט לענייני משפחה) רשאיות לדון בעניינים אלו.

נקבע כי הערכאה אליה מוגשת התביעה קודם היא הערכאה אשר לה יש את הסמכות לדון בעניין. כך מתחיל מרוץ הסמכויות, כאשר כל צד מנסה להגיע לערכאה המתאימה לו יותר. חשוב לציין כי קימים קריטריונים ל"כריכה" ולא כל כריכה מתקבלת כמובנת מאליה.

ובמה דברים אמורים:

הוגשה תביעת גירושין לבית הדין הרבני. הצד המגיש את תביעת הגירושין רשאי לכרוך בתביעתו זו עניינים הקשורים בגירושין כגון מזונות וחלוקת רכוש. מרגע שנכרכה לתביעת הגירושין תביעה נוספת, מקנה הדבר סמכות שיפוט ייחודית גם בתביעה הנכרכת והעניין ה"כרוך" לא יוכל להישמע בבית המשפט לענייני משפחה.

נהוג לחשוב (אם כי לא תמיד בצדק) כי לגבר עדיף להתדיין בבית הדין הרבני ואילו הערכאה העדיפה לאישה הינה בית המשפט לענייני משפחה. כך למשל, קיימת תפיסה כי בתי הדין הרבניים נוטים חסד יותר לבעלים מאשר לנשים, במיוחד בעניין פסיקת מזונות ואילו בית המשפט לענייני משפחה "נדיב" יותר עם האשה בעניין זה. אשר על כן, היה והאישה חשה כי נישואיה מתמוטטים, רשאית היא להקדים ולהגיש תביעה למזונות ולחלוקת רכוש בבית המשפט לענייני משפחה עוד בטרם הוגשה תביעת הגירושין של בעלה. במצב זה, לא יוכל לדון בית הדין הרבני (המועדף על הבעל) בענייני המזונות וחלוקת הרכוש. חשוב לציין כי לעיתים אין לתפיסה זו עם המציאות ולא כלום.

תפיסה זו לא תמיד נכונה. ישנם מצבים בהם לאישה עדיף שהדיון בעניינה ייערך בבית הדין הרבני דווקא המוסמך ליתן לה סעדים שבית המשפט אינו יכול לתיתם. כך למשל מתן צו למדור ספציפי זמני או קבוע. סעד זה יכול להינתן רק ע"י בית הדין הרבני ואינו במסגרת סמכויותיו של בית המשפט לענייני משפחה. יתרונו של צו שכזה הינו בכך שיש בו כדי למנוע ולעכב למשך שנים ארוכות את מכירת ביתם המשותף של בני הזוג המתגרשים ובפרק זמן זה יכולה האישה להמשיך ולהתגורר בבית יחד עם ילדיה.

לעיתים אף הגבר "עושה טעויות" שעה שכורך בתביעת הגירושין תביעה בענייני רכוש מתוך התפיסה כי בית הדין הרבני יעדיף את עניינו אולם "שכח" כי בענייני רכוש, בית הדין הרבני פוסק במקרים רבים עפ"י צורת הרישום והיה ורוב הרכוש רשום ע"ש האישה הרי שהיא זו אשר תצא כשידה על העליונה.

השוני בין הפסיקה שבין בתי הדין לבתי המשפט גורם לתופעה של "מרוץ סמכויות" וכל הקודם – זוכה.

תביעת גירושין הינה מאבק מתיש. מאבק זה מחייב תכנון ואסטרטגיה של הגירושין הכוללת נקיטת הליכים מקדמיים ופעולות מיידיות, השגת יתרונות בחלוקת הרכוש, הקדמת בן הזוג במירוץ הסמכויות, אורך רוח ועצבים מברזל. אשר על כן, מומלץ שלא להיכנס להרפתקה זו ללא ייעוץ, ליווי וייצוג עורך דין.

השאר תגובה

Please enter your comment!
Please enter your name here