בעולם מתוקן, כנראה שלא היה צורך בהקמתו של בית הדין לעבודה. כל מעסיק אשר מעסיק מתחתיו עובדים צריך להבין לבד שגם לעובדים שלו ישנן זכויות שאותן צריך לכבד. ישנן זכויות בסיסיות אשר מעסיקים היו נמנעים מלאפשר אותן לעובדים שלהם, בעקבות זאת, נאלץ המחוקק לחוקק חוקים מיוחדים בכדי לוודא שהמעסיקים לא יוכלו למנוע מהעובדים שלהם את אותן זכויות הבסיס. אחד החוקים הללו הוא חוק הקופאיות. חוק הקופאיות קובע שחובתו של המעסיק היא לאפשר לעובד שלו לשבת במהלך העבודה, והוא לא יכול להכריח את העובד לעמוד במהלך שעות העבודה (כפי שרשתות שיווק היו מכריחים את הקופאים שלהם לעשות – ומכאן גם שמו של החוק) אלא אם כן יביא הוכחה שלא ניתן לבצע את העבודה בישיבה. במקרה שבו המעסיק לא מתחשב בחוק ומכריח את העובד לעמוד במהלך שעות העבודה, ניתן לתבוע את המעסיק בבית הדין לעבודה ולקבל פיצוי.
מהו בית הדין לעבודה?
בית הדין לעבודה הוא למעשה בית משפט לכל דבר אשר מתמחה בתחום דיני העבודה ונועד בין היתר לאפשר לעובדים לתבוע את המעסיק על עברות שנעשו כנגדם. הגשת תביעה בבית דין לעבודה היא לא תהליך מורכב, אך בהחלט משהו שיכול לקחת זמן. במקרים בהם המעסיק והעובד לא מגיעים לפשרה, תהליך שכזה יכול לקחת גם שנים, אך בסופם העובד יקבל את הפיצוי המגיע לו. חשוב לזכור שכאשר מקום עבודה נתבע על דבר כמו אי מתן לעובד רשות לשבת, הוא לא ימהר לשלם את הפיצוי אלא ינסה להגן על שמו הטוב ולשכור עורכי דין מובילים שינסו להוציא אותו טוב מהעסק. ועל כן, אם המעסיק מסרב לפשרה כנראה שאתם עומדים בפני משפט ממושך, ומומלץ לשכור את שירותיו של עורך דין המתמחה בדיני עבודה אשר יהיה לכם לעזר בבית הדין לעבודה, יענה על טענות עורכי הדין של מקום העבודה ויסייע לכם לנצח במשפט.
כיצד מגישים את התביעה אל בית הדין לעבודה?
בכדי להגיש תביעה בבית הדין לעבודה יש לגשת אל מזכירות בית המשפט ולהגיש כתב תביעה המפרט את סיפור המעשה יחד עם המסמכים הרלוונטיים המוכיחים את הסיפור. לאחר מכן יש להמציא את כתב התביעה לנתבעת לחכות להגשת כתב הגנה. בשלב הבא, יזומנו הצדדים לדיון ראשוני אשר במסגרתו ינסה בדרך כלל השופט/ת להביא את הצדדים לפשרה. במידה ולא יגיעו לפשרה, בדרך כלל יתקיים דיון נוסף בהמשך שלאחריו יוגשו סיכומים ואז השופט/ת יכריעו בפסק הדין שמקבל או דוחה את התביעה.
