אי שפיות בעולם הפלילי והיבטים חשובים

0
127
קרדיט צילום: Unsplash

אז מה היא הגנת "אי שפיות" בעולם הפלילי? על אף ההנחה הרווחת – מדוע טענה זו לא תתאים למי שאינו באמת לוקה באי שפיות? ריכזנו עבורכם את כל מה שאתה חייבים לדעת על טענת "אי שפיות" כטענת הגנה בהליך הפלילי.

המאמר הינו מאמר אינפורמטיבי, שנוסח והותאם לכלל הקוראים.

אי שפיות משפטית

כולנו יודעים בדרך כזו או אחרת מה זה אי שפיות, אך מה ההבדל בין אי שפיות לאי שפיות משפטית?

אי שפיות משפטית, במילים פשוטות, הוא מושג משפטי המאפשר לאנשים שהואשמו בפשע לטעון שהם לא היו אחראים פלילית למעשיהם עקב הפרעה נפשית חמורה או פגם נפשי חמור. זהו היבט משפטי מורכב ושנוי במחלוקת בעולם הפלילי, שכולל שיקולים משפטיים ופסיכיאטרים כאחד.

על המורכבות, ההיסטוריה וכמה מקרים בולטים הקשורים לטענת הגנה – אי שפיות:

המורכבות של הגנת אי שפיות:

הקריטריונים לביסוס אי שפיות משפטית יכולים להשתנות לפי תחום השיפוט, אך לרוב זה כרוך בכך שבזמן הפשע, הנאשם לא הבין את מהות ואיכות מעשיו. במצב כזה, תידרש הערכת מצב נפשי אשר מחייבת עדות פסיכיאטרית של מומחה.

אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש מעריכים את מצבו הנפשי של הנאשם במהלך הפשע לכאורה, ומספקים תובנות לגבי יכולתו להבין את מעשיו בעת ביצוע הפשע.

נטל ההוכחה:

בתחומי שיפוט רבים, הנטל להוכיח אי שפיות נופל לרוב על ההגנה. הדבר יכול להוסיף נדבך נוסף של אתגר, שכן על ההגנה לשקף באופן משכנע את מצבו הנפשי של הנאשם בזמן העבירה, אך בפועל בית משפט יסתמך על חוות דעתו של הפסיכיאטר המחוזי.

דעת הציבור:

טענת ההגנה של אי שפיות לרוב לא מובנת על ידי הציבור. יש שתופסים את הטענה כפרצה או כדרך של פושעים להתחמק מאחריות, מה שתורם לאופייה של הטענה שגם ככה שנוי במחלוקת.

אבולוציה היסטורית של הגנת אי שפיות:

ההיסטוריה של מערכת המשפט במדינת ישראל היא שילוב של בסיס משפטי מתקופת הבריטים ועות'מאנים. ההגנה על אי שפיות בישראל התפתחה עם השנים, וכיום משקפת שינויים בחשיבה המשפטית ובתפיסה החברתית כלפי מחלות נפש.

התקופה העות'מאנית (עד 1917):

בתקופה העות'מאנית, מערכת המשפט באזור שהוא כיום ישראל התבססה על החוק האסלאמי. מחלת נפש לא הוכרה רשמית כהגנה משפטית בתקופה זו.

תקופת המנדט הבריטי (1917-1948):

תחת השלטון הבריטי, מערכת המשפט עברה שינויים משמעותיים. הוצגו עקרונות המשפט המקובל הבריטי, כולל היבטים של הגנת אי שפיות. עם זאת, המסגרת המשפטית המפורשת להגנת אי שפיות לא הייתה מוגדרת היטב בתקופה זו.

הקמת מדינת ישראל 1948 – 1960:

בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל היו הוראות החוק לגבי אי שפיות מוגבלות יחסית. מערכת המשפט עדיין הסתגלה למדינה החדשה, ובעיות בריאות הנפש לא טופלו באופן מקיף במשפט הפלילי.

שנות ה-60:

ישראל החלה בגיבוש החוק הפלילי, והחוק קבע הוראות לטיפול בנאשמים שלא נמצאו אחראים למעשים פליליים בשל אי שפיות.

בשנות ה-80 וה-90:

ישראל עברה רפורמות משפטיות, כולל שינויים בהגנה על אי שפיות. מערכת המשפט החלה לשים דגש רב יותר על הערכה פסיכיאטרית של נאשמים ומצבם הנפשי בעת ביצוע העבירה.

חוק בריאות הנפש התייחס עוד לנושאים הקשורים לבריאות הנפש, לרבות הטיפול בחולי נפש במסגרת מערכת המשפט הפלילי. חוק זה היווה מסגרת מקיפה יותר לטיפול בנושאי בריאות הנפש בהקשרים משפטיים שונים.

שימוש בעדות מומחים:

בדומה לתחומי שיפוט אחרים, מערכת המשפט בישראל מסתמכת על עדות פסיכיאטרית של מומחים כדי לקבוע את מצבו הנפשי של נאשם. פסיכיאטרים ממלאים תפקיד מכריע בהערכה האם יש לראות בנאשם אחראי למעשה הפלילי, במקרה של כתב אישום יש אף לשקול בקשה להגשת עיכוב הליכים.

שיקולי זכויות אדם:

ישראל, כמו מדינות רבות אחרות, קשובה לשיקולי זכויות אדם במערכת המשפט שלה. זה כולל הבטחה שאנשים עם מחלות נפש יקבלו יחס הוגן ושזכויותיהם מוגנות, גם אם יימצאו אחראים פלילית.

העקרונות והשיקולים המשפטיים בתחום אי השפיות התפתחו עם הזמן כדי לטפל במורכבות של בריאות הנפש במערכת המשפט הפלילי. חוקרי משפט, אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש, ואנשי מפתח הקובעים את המדיניות בישראל, ממשיכים לעסוק במלאכה כדי לחדד ולשפר את המסגרת המשפטית סביב ההגנה על אי שפיות.

המאמר נכתב על ידי עורך דין פלילי בחיפה, עורכת דין הדס עדי – לייעוץ ראשוני ללא עלות – צרו קשר: 0547830110

השאר תגובה

Please enter your comment!
Please enter your name here